<h1>ספר הנייר הלכ' איסור ביאה</h1>
<h2>דף ו:</h2>
הבא על אחת מכל העריות במזיד חייב כרת שנ' [ויקרא י"ח] כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות, שניהם הבועל והנבעלת, ואם היו שוגגין חייבין חטאת קבועה. ויש מן העריות שהוא במיתת ב"ד יותר על הכרת שהוא שוה בכולן, אותן העריות שיש מיתת ב"ד אם היו שם עדים והתראה ולא פירשו ממעשיהם ממיתין אותן במיתה האמורה בתורה, ואפילו היה העובר תלמיד חכם אין ממיתין אותו ולא מלקין אותו עד שתהיה שם התראה שלא נתנה התראה בכל מקום אלא להבחין בין שוגג למזיד.
<h2>דף ז.</h2>
הבא על הבהמה או שהביא בהמה עליו שניהם נסקלין שנ' [ויקרא י"ח] ובכל בהמה לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה, בין שרבעה או הביא עליו אחד בהמה ואחד חיה ועוף הכל בסקילה, ולא חילק הכתוב בבהמה בין קטנה בין גדולה, שנ' ובכל בהמה ואפילו ביום לידתה הבא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה או שהערה בה או הערה בו חייב. קטן בן תשע שנים ויום אחד הבא על הבהמה או הביאה עליו היא נסקלת על ידו והוא פטור, היה בן תשע או פחות אין סוקלין הבהמה על ידו. וכן קטנה בת שלש שנים ויום אחד שהביא בהמה וחיה עליה בין בהמה גדולה בין בהמה קטנה כיון שהערה בה בהמה בין כדרכה בין שלא כדרכה הבהמה נסקלת והיא פטורה ואם היתה גדולה שניהם נסקלים. ואם היתה מבת שלש ולמטה אין הבהמה נסקלת. וכן השוכב עם הבהמה בשגגה והאשה שהביאה עליה בהמה בשגגה אין הבהמה נסקלת על ידן ואפילו שניהם גדולים. כל העריות כולן שהיה אחד גדול ואחד קטן הקטן פטור והגדול חייב כמו שביארנו. אין העדים נזקקין לראות המנאפין שהערו זה בזה והכניס כמכחול בשפופרת אלא משיראה אותם דבוקים זה בזה כדרך הבועלין הרי אלו נהרגין בראייה זו, ואין אומרים שמא לא הערה מפני שחזקת צורה [זו] שהערה.
<h2>דף יג.</h2>
העריות שיש בהן מיתת ב"ד מהן שמיתתן בסקילה ומהן בשריפה ומהן בחנק. ואילו שמיתתן בסקילה, הבא על אמו ועל אשת אביו ועל אשת בנו הנקראת כלתו, והשוכב עם זכר, והשוכב עם בהמה ואשה המביאה בהמה עליה. ואילו הן העריות שמיתתן בשריפה, הבא על בת אשתו בחיי אשתו, ועל בת בנה ועל בת בתה, ועל אם [אשתו] ועל אם אמה ועל אם אביה, והבא על בתו ועל בת בתו ועל בת בנו. אין לך ערוה בחנק אלא אשת איש בלבד, שנ' [ויקרא כ'] מות יומת הנואף והנואפת, ומיתה האמורה בתורה סתם, הוא חנק. ואם היתה בת כהן היא בשריפה ובועלה בחנק שנ' [שם כ"א] ובת איש כהן כי תחל לזנות, ואם היתה נערה המאורסה שניהם בסקילה, שנ' [דברים כ"ב] כי תהיה נערה בתולה מאורסה לאיש וסקלתם באבנים, וכל מקום שנ' [ויקרא כ'] מות יומתו דמיהם בם הרי זה בסקילה, שאר עריות כולן בכרת בלבד ואין בה מיתת ב"ד לפיכך אם היו שם עדים והתראה מלקין שכל חייבי כריתות לוקין. הבא על אחת מחייבי לאוין במזיד לוקה ואם בשוגג פטורין מכלום. והבא על אחת מהשניות מכין אותו מכת מרדות מדבריהם, אבל הבא על אחת מחייבי עשה אינו לוקה, ואם הכו אותם ב"ד מכת מרדות כדי להרחיק מן העבירה הרשות בידם.
